Nazir
Daf 6a
משנה: אָמַר אָֽמְרָה פָרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי. אָמַר הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אֲנִי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נָזִיר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּאי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְאוֹמֵר הֲרֵי פָרָה זוֹ קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא.
Traduction
Si quelqu’un (voyant sa vache couchée, qui ne veut pas se lever) s’écrie: ''cette vache se dit sans doute en elle-même qu’elle sera plutôt Nazir que de se lever'' (tandis qu’il pense, à l’opposé, faire ce vœu pour lui), ou bien (lorsqu’en ne pouvant pas ouvrir une porte close quelqu’un dit: ''cette porte fait sans doute vœu en elle-même d’être plutôt Nazir que de s’ouvrir'' (tandis que lui songe à faire un tel vœu si elle ne s’ouvre pas), puis la vache se lève, ou la porte s’ouvre, sans le fait de cet homme, l’école de Shammaï le force à être Nazir; l’école de Hillel l’en dispense. Toutefois, ajoute R. Juda, même l’avis exprimé par l’école de Shammaï n’est applicable qu’à celui qui aura dit: ''je m’interdis cette vache comme un sacrifice si elle ne se lève pas''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני. בבבלי מפרש לה הכי מי שהיתה פרתו רבוצה ואינה רוצה לעמוד ואמר פרה זו כסבורה היא שלא תעמוד ואומרת בלבה הריני נזירה אם עומדת אני ואני אומר הריני נזיר ממנה אם לא תעמוד וכן דלת נעולה שאינה יכולה להפתח ואמר סבורה דלת זו שלא אפתחנה ואומרת הריני נזירה אם נפתחת אני (וכתב הרמב''ם בפי' המשנה זה הלשון על דרך העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבר זה הדבר שהוא לא יתפעל) ואני אומר הר''נ ממנה אם לא תפתח ואח''כ עמדה פרה זו מאליה או שהעמידוה אחרים ולא העמידה הוא וכן הדלת נפתחה מאליה או בא אחר ופתחה ולא פתחה הוא:
ב''ש אומרים נזיר. דאזלי לטעמייהו דאמרי בנודר מן הגרוגרות ומן הדבילה שהוא נזיר אע''פ שאין נזירות מהן וה''נ אע''פ שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת ה''ז נזיר ואע''פ שהבהמה עמדה והדלת נפתחה לא היתה דעתו אלא שיעמידנה או שיפתחנה בעצמו:
וב''ה אומרים. לדבריהם דב''ש לדידן אפילו אם לא עמדה כלל לא הוי נזיר מפני שנדר שלא כדרך הנודרים שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת אלא לדידכו דאמריתו שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני לזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר אודו לן מיהת היכא שעמדה מאליה או אחרים העמידוה דלא הוי נזיר שהרי הוא אמר אם לא תעמוד והרי עמדה:
אמר רבי יהודה. לא נחלקו ב''ש וב''ה לענין נזירות דלא הוי נזיר לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שתהיה בהמה זו קרבן בשעה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה אם לא תעמוד דב''ש סברי הואיל ולא העמידה הוא הוי קרבן וב''ה סברי הואיל ועמדה אינה קרבן וכ' הרמב''ם בפי' המשנה וכמו כן דמי הדלת יהיו קרבן:
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן חִילּוּל חוּץ מִלְּשׁוֹן תְּמוּרָה. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן תְּמוּרָה חוּץ מִלְּשׁוֹן חִילּוּל. אָמַר לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. הֲרֵי זֶה תַּחַת זֶה. תְּמוּרַת זוֹ. חֲלִיפֵי זוֹ. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. זוֹ מְחוּלֶּלֶת עַל זוֹ. אֵינָהּ תְּמוּרָה. אָמַר לְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. חֲלִיפֵי זוֹ. נִתְפְּשָׂה בְדָמִים. תְּמוּרַת זוֹ. לֹא נִתְפְּסָה בְדָמִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חֲלִיפֵּי זוֹ. תְּמוּרַת זוֹ. לֹא אָמַר כְּלוּם. אָהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן חִילּוּל וּלְשׁוֹן תְּמוּרָה. 6a אִילֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אִית בָּהוּ חִילּוּל וְאִית בָּהוּ תְּמוּרָה. קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. בָּא לְהַקְרִיב תְּמִימָה אוֹמְרִים לוֹ. לְדָמִים קָֽדְשָׁה. בָּא לוֹכַל בַּעַל מוּם אוֹמְרִים לוֹ. לִתְמוּרָה קָֽדְשָׁה. וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַמֵּימַר לוֹקֶה אַף הוּא לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לְהָמִיר.
Traduction
Toutes les expression peuvent être employées en vue du rachat (d’une sainteté convertie en profane), sauf le mot ''échange (42)Le rachat ne sera pas effectif par ce terme.''; et de même (par contre), toutes les expressions peuvent être employées pour exprimer l’échange, sauf le terme ''rendre profane'' (impropre pour effectuer l’échange). Si quelqu’un a dit, d’un animal qui est consacré à l’autel (43)V. (Temoura 5, 5).; ''ceci sera à la place de cela'', ce sera un échange légal; mais s’il a dit ''que ceci soit rendu profane à la place de cela'', l’échange proposé ne comptera pas (d’une part, l’animal sacré qui est sans défaut ne peut pas redevenir profane, et d’autre part il ne suffit pas de le déclarer profane pour opérer l’échange); de même, si quelqu’un a dit, d’un animal consacré aux besoins du culte (44)Littéralement: pour la réparation des endroits endommagés du Temple.: ''celui-ci sera au lieu de celui-là)'', ou ''à la place de celui-là'', le second animal sera pris comme équivalent consacré (et l’animal primitivement consacré devient profane); mais s’il a voulu opérer le rachat en disant: ''qu’il soit échangé'', le rachat ne sera pas admis, et par conséquent, l’animal proposé en substitution ne sera pas pris en consécration comme équivalent de valeur. Selon R. Oshia, on a enseigné (de plus) que l’expression ''à la place de'', comme celle d’ ''échange'' n’a aucun effet de consécration (pour l’animal que l’on se propose d’offrir aux besoins du culte). La même expression sert à exprimer, soit le mode de rendre profane, soit l’échange. Ainsi, pour l’animal consacré à l’autel, lesdites expressions servent, soit à le rendre profane, soit à opérer l’échange. Si, pour un animal consacré à l’autel, la consécration a précédé l’arrivée du défaut, et l’homme propose de mettre à la même place un autre animal, ce dernier sera admis. Lorsqu’ensuite il voudra offrir en sacrifice le second animal qui est sans défaut, on fera observer qu’à titre d’équivalence cet animal a déjà été consacré; s’il veut au contraire attendre et manger cet animal lorsqu’il aura un défaut (après rachat du montant), on lui dira que l’animal est désormais consacré aussi à titre d’échange, comme il est écrit (Lv 27, 10) Il sera, lui et son échange, consacré. R. Isaac b. R. Eléazar dit le contraire (le même terme ne sert pas aux deux fins, et l’animal ne sera pas tenu pour équivalent): comme on sait qu’en jouissant de ce qui est substitué on est passible de la pénalité des coups de lanière, il ne sera pas venu à l’idée de l’homme de substituer l’animal.
Pnei Moshe non traduit
כל הלשונות משמשין לשון חילול. לענין פדיון הקדש:
חוץ מלשון תמורה. שאינו נתפס הפדיון אם אמר זו תמורת זו וכן איפכא דלא שייכא לשון חילול בתמורה:
זו מחוללת על זו אינה תמורה. שאין בהמת הקדש תמימה יוצאה לחולין ותמורה נמי לא הוי דאין חילול לשון תמורה וכדתנן במתני' פ''ה דתמורה:
נתפשה בדמים. נתפסה בהמה האחרת בקדושת בדק הבית שהוא קדושת דמים משום דכל הני נמי לשון חילול הן ויצא ההקדש לחולין שקדשי בדק הבית נפדין אפילו תמימין:
תמורה זו. על קדשי בדק הבית לא נתפסה בדמים דאין תמורה לשון חילול ותמורה נמי לא הויא דאין קדשי בדק הבית עושין תמורה:
תני רבי הושעי'. ופליג על לשון חליפי דהוי כמו תמורה ובקדשי בדקי הבית לא אמר כלום:
אהן משמש. חוזר לפרש טעמא להא דאמרן מפני שכל אלו הלשונות משמשין לשניהם:
אילין קדשי מזבח אית בהו חילול ואית בהו תמורה. ומטילין אותו לחומרא כדמפרש ואזיל:
קדשי המזבח גרסינן. שקדם הקדשן את מומן ואמר על בהמה אחרת הרי זו תחת זו ודוקא קדם הקדשן את מומן אבל אם מומן קדם להקדשן לא חייל עלייה קדושת הגוף למזבח אלא קדושת דמים בעלמא כדתנן פ''י דחולין ופ''ב דבכורות:
בא להקריב תמימה. אם בא להקריב בהמה האחרת בעודה תמימה אומרין לו לדמים קדשה משום דהשתא שייכא נמי לשון חילול על אותן קדשי מזבח שהרי הוממו ונפדין וחלה קדושת דמים של זו על האחרת:
בא נוכל בעל מום. כלומר שרוצה להמתין עד שתומם זו ולפדותה ולאכלה:
אומרים לו לתמורה קדשה. שהרי קדשי מזבח היא וחל תמורה על זו שלשון תחת נמי תמורה הוא וצריך להקריבה בעודה תמימה וגם ליתן דמים לבדק הבית:
והיה וגו'. כדכתיב קרא:
אמר רבי יצחק בר''א. לא היא דבהא לא אמרינן הואיל ותחת משמש שתי לשונות דחיילא נמי תמורה עליה דמכיון שהוא יודע שכל המימר לוקה כדתנן בריש תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אף הוא לא עלת על דעתו להמיר אלא אמרינן לא נתכוין כי אם לשם חילול דשייכא בה דהא הקדש בעל מום היא ומסתמא לא עבר אלאו דלא ימיר:
כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן עֲרָכִין חוּץ מִלְּשׁוֹן דָּמִים. כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת מְשַׁמְּשִׁין לְשׁוֹן דָּמִים חוּץ מִלְּשׁוֹן עֲרָכִין. אָמַר לְאָדָם. עִילּוּיִין עָלַי. סִידּוּרוֹ עָלַי. שׁוּמוֹ עָלַי. עֶרְכּוֹ עָלַי. נוֹתֵן אֶת עֶרְכּוֹ. דָּמָיו עָלַי. נוֹתֵן אֶת דָּמָיו. אָהֵן שׁוּם מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן עֲרָכִים וּלְשׁוֹן דָּמִים. אָהֵן אָדָם אִית בֵּיהּ עֲרָכִים וְאִית בֵּיהּ דָּמִים. אָמַר לְאָדָם. שׁוּמוֹ עָלַי. אִם הָיָה נָאֶה נוֹתֵן אֶת דָּמָיו. אִם הָיָה כָאוּר נוֹתֵן אֶת עֶרְכּוֹ.
Traduction
– Toutes les expressions peuvent servir à formuler l’estimation (45)Cf. Erakhim, 1, 1. fixe (dont on estime le montant au trésor sacré), sauf le terme ''valeur'' (relative); de même toutes les expressions qui peuvent servir à déterminer l’engagement pour la ''valeur'' ne servent pas à contracter l’engagement d’ ''estimation''. Ainsi, lorsque quelqu’un dit d’un homme ''je prends sur moi de payer sa valeur'', ou ''sa taxation'', ou ''son évaluation'', ou ''son estimation'', il devra donner son estimation (avec toutes ses conséquences); mais s’il a dit: ''je m’engage à payer son prix'', on ne sera tenu qu’à cela. L’expression ''par cette taxation'' sert à l’une des deux désignations, soit à l’estimation (fixe), soit au prix; l’expression ''par ce prix'' sert à désigner les deux sortes d’évaluation. Lorsqu’on dit d’un homme: ''j’assume de payer sa taxation'', au cas où c’est un bel homme, il faudra payer au trésor le prix (relatif et élevé); au cas où il s’agit au contraire d’un homme laid, il faudra verser le montant de l’estimation (fixe).
Pnei Moshe non traduit
כל הלשונות משמשין לשון ערכין וכו'. ערכין כמו שהוא קצוב בתורה דמים שמין אותו כעבד כמפורש בפרק קמא דערכין:
ערכו עלי. כלומר אם אמר שנתכוון באלו הלשונות לערכין נותן ערכו הקצוב לפי שניו ואם אמר לדמיו נתכוין נותן דמיו:
אהן. לשון שום משמש לשניהן וה''ה לאינך ואהן אדם כולל לשניהן ונתפס בו לשון ערכין ולשון דמים כפי מהי שהוא ומטילין אותו לחומרא כדמפרש ואזיל אם אמר על אדם שומו עלי ולא פירש למה נתכוין אם היה נאה אומרין לשם דמים נתכוין ונותן דמיו אם הן יותר מכדי ערכו הקצוב ואם היה כעור ואינו שוה כ''כ לדמים נותן ערכו הקצוב:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נָדוּר וְנָזוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינוֹ נָדוּר וְאֵינוֹ נָזוּר.
Traduction
Selon l’école de Shammaï, le vœu d’abstinence (énoncé dans notre Mishna) constitue: 1° un vœu (de se priver de figues); 2° un Naziréat (à titre d’engagement verbal); selon l’école de Hillel, au contraire, aucune de ces conditions n’est remplie, parce qu’en raison du sujet énoncé (les figues), il n’y a ni vœu, ni abstinence.
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים נדור ונזיר. לפרושי מתני' מהדר לב''ש נדור מן הגרוגרות ודבילה הוא ונזיר משום שהוציא בפה לשון נזירות ולב''ה לא אמר כלום לא לנדר ולא לנזיר משום דלא נדר כדרך הנודרין ואפי' מן הגרוגרות ודבילה אינו נדור:
Nazir
Daf 6b
משנה: מָֽזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּמּוּ הֲרֵי זֶה נָזִיר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיְתָה שִׁכּוֹרָה. מָֽזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס וְאָֽמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ אָֽמְרוּ חֲכָמִים לֹא נִתְכַווְנָה אֶלָּא כְלוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן.
Traduction
Si quelqu’un à qui l’on a versé une coupe déclare vouloir s’en abstenir, le Naziréat sera formel. Il est arrivé qu’à une femme déjà ivre on versa une nouvelle coupe; elle déclara vouloir s’en abstenir par Naziréat, mais les sages ajoutèrent: elle a seulement eu l’intention de s’interdire cette coupe comme un sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעשה באשה אחת. בבבלי מפרש חסורי מחסרא וה''ק אם היה שיכור ואמר הריני נזיר ממנו אינו נזיר שלא היתה דעתו אלא לאסור אותו הכוס עליו בלבד וכי היכי דלא ליתי ליה כוס אחרינא אמר הריני נזיר ומעשה נמי באשה אחת שכורת כו' והכי מפרשינן לה בגמרא:
הלכה: אָמַר אָֽמְרָה פָרָה זוֹ כול'. רָאָה גוֹי עוֹבֵר אָמַר. רְאוּ מָה אָמַר הַגּוֹי הַזֶּה. הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲוָה דָמַר. מֵאַחַר שֶׁאֵין גוֹיִם נוֹזְרִין נָזִיר. לֹא אָמַר. נִשְׁמְעִינָן מִן הָדָא. אָמַר. אָֽמְרָה פָרָה זֶה. כְּלוּם אָמַרְתָּ. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו. וָכָא שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִתּוֹךְ פִּיו. 6b רָאָה יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר אָמַר. רְאוּ מָה אָמַר יִשְׂרָאֵל זֶה. הֲרֵי זֶה נָזִיר. לֹא אָמַר. מֵאַחַר שֶׁיִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין נָזִיר. הֲוָה דָמַר אֲפִילוּ כֵן בְּנָזִיר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְשׁוֹנֶה דְבָרוֹ. כָּךְ אֶנִי אוֹמֵר. הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהִזְכִּיר נָזִיר נָזִיק.
Traduction
Si, en voyer passer un païen, on s’écrie avoir entendu exprimer par ce païen ''que je sois engagé au Naziréat'', et il résulte de l’enquête faite qu’il l’a dit, il y a évidemment là un engagement de Naziréat, puisqu’il est notoire que les païens ne formulent pas d’engagement d’abstinence. Mais si (selon l’enquête faite sur le païen), il n’a pas énoncé ce vœu, dira-t-on que malgré cela il y a engagement ou non? On peut déduire la réponse des termes de notre Mishna: ''Si quelqu’un s’écrie que cette vache se dit sans doute, etc.''; or, la Mishna prescrit le Naziréat seulement en raison de ce que l’homme exprime ainsi l’idée du Naziréat; de même ici (par rapport au païen), l’engagement sera le même pour avoir formulé l’expression Nazir. Lorsqu’au contraire en voyant passer un Israélite on s’écrie l’avoir entendu dire: ''que je sois Nazir'', lors même que celui-ci (selon l’enquête faite), n’aurait rien dit, l’engagement subsiste, en raison de l’usage établi chez les Juifs de faire vœu d’abstinence; mais la question est de savoir si l’engagement est également réel au cas où l’Israélite en question a bien parlé de Naziréat: est-ce que son intention effective était de devenir Nazir (à l’instar du passant), ou n’a-t-il fait que répéter ses paroles sans avoir les mêmes vues? Cette répétition est sans effet, et l’on dit que cela équivaut à une lecture faite dans la Loi (du passage biblique sur le Naziréat), où l’on aurait lu Naziq pour le mot Nazir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ראו מה אמר העכו''ם הזה הרי זה נזיר. שמעתי מפי העכו''ם שאמר הריני נזיר:
הוה דמר. וכן הוה שחקרנו אתר העכו''ם שאמר הריני נזיר:
מאחר שאין עכו''ם נוזרים נזיר. כלומר בהא פשיטא לן דמאחר שהוא יודע שאין העכו''ם נוזרים בנזירות ומה היה לו להזכיר אמירת העכו''ם אלא שנתכוין לנדור בנזירות וה''ז נזיר:
לא אמר. מהו אם שאלנו את העכו''ם ולא אמר כלום מי אמרינן דאפ''ה הוי נזיר הואיל ויצאת נזירות מפיו:
נשמעינה. לזה מהמתני':
כלום אמרת. הפרה אלא משום שהוציא נזירות מפיו דעתו היתה לקבל עליו נזירות וה''נ כן והוי נזיר:
ראה ישראל עובר. בהא אמרינן איפכא דאם לא אמר כלום זה ישראל העובר הוי נזיר דמאחר שישראל נוזרים בנזיר וזה לא אמר כלום ודאי לא היה דעתו אלא לקבל עליו נזירות וה''ז נזיר:
הוה דמר. אלא הא קא מיבעיא לן אם הכי הוה שאמר זה הישראל העובר הריני נזיר מהו:
אפילו כן כנזיר. מי אמרינן אפילו הכי הוי נזיר דנתכוין להיות נזיר כמו זה או אינו אלא כשונה דבריו בעלמא ראו שזה קבל עליו נזירות ואמר הריני נזיר ולא נתכוין להזיר כמוהו:
כך אני אומר. ופשיט לה דלאו כלום הוא דמאחר שישראל נוזרים אינו אלא כקורא בתורה דרך לימוד והזכיר נזיר נזיק וכן הכא שלא נתכוין אלא לשנות דבריו של זה:
הלכה: מָֽזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס כול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. אֲבָל אִם יָכוֹל הָדָא דְתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָֽיְתָה שִׁכּוֹרֶת. מָֽזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס. אָֽמְרָה. הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ. וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים. לֹא נִתְכַוְונָה אֶלָּא כְלוֹמַר. הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. אֲפִילוּ לְשׁוֹן קָרְבָּן אֵינוֹ. לָמָּה. שֶׁאֵינוֹ קוֹבֵעַ עָלָיו לֹא נְזִירוּת בִּלְשׁוֹן קָרְבָּן וְלֹא קָרְבָּן בִּלְשׁוֹן נְזִירוּת.
Traduction
Le commencement de la Mishna suppose le cas où il est possible de boire le vin versé (alors, l’énonciation de vouloir s’en abstenir entraîne l’obligation du Naziréat); mais la suite suppose le cas où l’état d’ébriété met obstacle au boire. C’est ainsi que la Mishna dit: ''Il est arrivé qu’à une femme déjà ivre on versa une nouvelle coupe; elle déclara vouloir s’en abstenir par Naziréat; mais les sages ajoutèrent qu’elle a seulement eu l’intention de s’interdire cette coupe comme sacrifice''. Toutefois, ajoute R. Jérémie au nom de R. Zeira, cette équivalence à l’engagement d’offrir un sacrifice n’est pas non plus réelle. Pourquoi? Parce qu’on ne peut assumer l’obligation du Naziréat par le terme ''sacrifice'' ni celle du sacrifice par le terme ''Nazir''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' בשאינו יכול. כלו' רישא דמתניתין מיירי בשאינו רגיל לשתות ולהיות שיכור ואין דרך להפציר לאדם כזה הילכך אמרינן דלנזירות נתכוין אבל אם יכול הוא ורגיל לשתות ולהיות שיכור הדא הוא דתנינן כלומר ע''ז קאי המעשה וחסורי מחסרא היא המתני' ומשום דבאדם שיכור אמרינן דדעתו היה שלא להפצירו ביותר ואמר להו מילתא דפסיקא ולא נתכוין אלא מזה הכוס וכאומר הרי עני קרבן זה הכוס:
אפילו לשון קרבן אינו. כלומר דמפרש המתני' דה''ק כאומר הרי הוא עלי קרבן אבל באמת אינו אסור אפי' מאותו הכוס דאינו יכול לקבוע קרבן בלשון נזירות:
אִישׁ מָהוּ לְהַתְפִּישׂ לוֹ נְזִירוּת בִּלְשׁוֹן אִשָּׁה. תַּמָּן אָֽמְרִין. הָא נְזִירָה אִי עֲבַר. אִשָּׁה מָהוּ לְהַתְפִּישׂ לָהּ נְזִירוּת בִּלְשׁוֹן אִישׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי נְזִירוּת אֶלָּא בִּלְשׁוֹן אִישׁ. אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר.
Traduction
Si un homme a dit vouloir être Nazir, en mettant ce qualificatif au féminin, l’engagement est-il pourtant acquis? -Oui, car il arrive de dire: un tel Nazira (au féminin) a passé. De même, si une femme contracte le Naziréat, en employant le qualificatif masculin, l’engagement est valable; car, dit R. Yossé le principe même de ce vœu est formulé au masculin, selon ces mots (Nb 6, 2): Si un homme ou une femme fait expressément vœu d’être abstème (le verbe, quoique se rapportant aussi à la femme, est au masculin).
Pnei Moshe non traduit
בלשון אשה. שאמר הריני נזירה לשון נקיבה אם נתפס הוא בנזיר:
תמן אמרין הא נזירה איעבר. כשרואין נזיר אומרין הא נזירה עובר לפנינו ושייך שפיר גם לשון נקבה בנזיר:
בלשון איש. שאמרה הריני נזיר. כו' ל''ג:
כל עצמו. של נזירות קרוי בלשון זכר בתורה דכתיב איש או אשה כי יפליא לנדור ואע''פ שבכתוב נאמר ג''כ אשה כתיב כי יפליא לשון זכר ונתפסת ג''כ בלשון איש:
עַד שֶׁתַּעֲמוֹד הַפָּרָה עַד שֶׁתִּפְתַּח הַדֶּלֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. כּוּלָּן נְזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינָן נְזִירִין אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא נִתְקַייְמוּ דְבָרָיו. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מִי שֶׁלֹּא נִתְקַייְמוּ דְבָרָיו. לָשׁוֹן הֶפֶר הוּא. דְּלָהּ מִלָּה קָֽבְרָת בְּרָהּ. אֲפִילוּ לֹא עָֽמְדָה הַפָּרָה. אֶפִילוּ לֹא נִפְתָּח הַדֶּלֶת.
Traduction
Lorsque l’école de Shammaï (dans la Mishna) déclare le Naziréat obligatoire, faut-il que la vache se soit levée, ou que la porte se soit ouverte? On peut résoudre la question de ce qu’il est dit (46)Ci-après, (5, 5).: ''Lorsque deux hommes sont en route et un autre vient au devant d’eux, le premier dit: ''Je fais vœu de Nazir (je jurerais) que cet homme est tel et tel'' tandis que le second dit: ''Je fais vœu que ce n’est pas un tel'', puis le nouvel arrivant dit: ''Je fais vœu que l’un de vous est Nazir'', etc.; d’après les Shamaïtes, tous ces hommes ainsi engagés seront Nazir; d’après les Hillélites, ils ne le seront pas sauf celui dont les paroles ne sont pas confirmées''. Or, il faut rectifier ces derniers mots du texte dans le sens opposé: ''celui dont les paroles ont été confirmées'', comme il arrivera de dire d’une femme: ''qu’elle n’enterre pas son enfant'' (quoique ce ne soit pas le souhait à faire); de même ici, malgré le tour affirmatif de la phrase, on est aussi Nazir au cas négatif.
Pnei Moshe non traduit
עד שתעמוד הפרה. בעיא היא אם בעינן לב''ש עד שתעמוד הפרה ותפתח הדלת כמשמעות לשונו שאומר אם עומדת אם נפתח:
נשמעינה. ממתני' דלקמן בפ''ה גבי היו מהלכין בדרך וא' בא כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר שאין זה פלוני ואחד אמר שאחד מכם נזיר כו' בית שמאי אומרים כלן נזירין ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ומקשינן מי שלא נתקיימו דבריו ס''ד ומפרשינן התם כיני קתני במתניתין מי שנתקיימו דבריו ולשון הפוך הוא:
מלה דלא קברת ברה. כלומר זו המלה כמו האומרת אם כך וכך לא תקבור בנה שאינה רוצה לומר שתקבור בנה ואומרת לשון הפוך ולדוגמא בעלמא נקט דלא נתקיימו דבריו כמו מי שנתקיימו דבריו וה''נ הא דקאמר אם עומדת היא לשון הפוך הוא שאמרה תהא נזירה ולא תעמוד וכיון שהוציא זה מפיו נזירות הוי נזיר וא''כ אפילו לא עמדה פרה ולא נפתח הדלת הוי נזיר:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נָדוּר וְנָזוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינוֹ נָדוּר וְאֵינוֹ נָזוּר.
Traduction
– Selon les Shamaïtes, l’énoncé (en question là) constitue à la fois un vœu (de s’abstenir de cette vache) et le Naziréat; selon les Hillélites, aucune de ces conditions n’est remplie là.
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרים נדור ונזור. לרבי יהודה דמתניתין מפרש כמו במתני' דלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source